<h1>ספר התרומות שער ס"ד חלק ד'</h1>
<h2>דף יד.</h2>
והיכא שהמחייב עצמו בדבר שלא היה לו חייב [כלום] שכתב לו שטרו בחזקת שהוא חייב לו כלום, על זה גרסינן בכתובות בפרק הנושא את האשה [ק"א ע"ב] איתמר האומר לחברו חייב אני לך מנה רבי יוחנן אמר חייב ר"ל אמר פטור. כלומר שיכול לטעון משטה אני בך. וקאמרינן היכי דמי אי דאמר להו אתם עדי מ"ט דר"ל דפטר, ואי לא קאמר להו אתם עדי מ"ט דר' יוחנן דמחייב. ומהדר לעולם דלא אמר להו אתם עדי והב"ע דא"ל חייב אני לך מנה בשטר. ופרש"י ז"ל כגון שמסר לו את השטר בפנינו שכתוב בו פלוני חייב לפלוני מנה ולא אמר להו אתם עדי והוא מודה לאחר זמן שכך היה מצוה לכתוב באמת מיהו משטה הייתי בך, ובהא פליגי דר' יוחנן אמר חייב, דאלימא ליה מילתא דשטרא ודאמי כמאן דאמר לעדים אתם עדי, ואע"פ שאינו כתב ידו. ופסק הגאון ר' יצחק דהלכתא כר' יוחנן ואע"פ שאותו שנמסר לו השטר מודה שלא היה חייב לו כלום חייב. ומדאקשינן עליה דר"ל ממתני' דהנושא את האשה ופסק עמה שיהא זן בתה ה' שנים דלית לה גביה מעקרא ולא מידי אלא איהו מחייב נפשיה במידי דלא הוה מחייב ביה, ותו אקשינן עליה מיהא דכתב לכהן שהוא חייב לו ה' סלעים ובנו אינו פדוי דלית ליה לכהן גביה מעקרא כלום, ואוקימנא נמי לר' יוחנן כרבי ישמעאל דאמר ערב היוצא לאחר חיתום שטרות גובה מנכסים בני חורין דלית גביה ולא מידי אלא איהו חייב ליה נפשיה, שמעינן מהני כולהו דפלוגתא דר' יוחנן ור"ל במאן דמקבל על נפשיה מילתא דלא הוה מחייב בה היא. וכיון דהלכתא כר' יוחנן דאמר חייב אני לך מנה בשטר ואפילו לא אמר אתם עדי חייב, כ"ש אם אמר אתם עדי, דבהא אפילו ר"ל מודה, וכ"ש אם קנו מידו. והא דאמרינן בגמ' דבני מערבא אהא מתני' במה הוא מתחייב לזון בת אשתו, לא כן אמר רבי יוחנן וריש לקיש הכותב שט"ח לחברו בחזקת שהוא חייב לו ונמצא שאינו חייב לו אין חייב ליתן לו כלום. דאלמא ר' יוחנן ור"ל לא אפליגו בהא מילתא כל עקר אלא תרוייהו סבירא להו דאינו חייב, אפ"ה לא חיישינן אלא אגמ' דילן סמכינן דסבר דהא מילתא איתא פלוגתא דר' יוחנן דאמר אי אמר חייב אני לך מנה בשטר חייב ואע"ג דלא אמר אתם עדי, ואי קביל על נפשיה לאו חיובי מחייב בקנין, ואם בחזקת שהוא חייב לו ונמצא שהיה מוטעה אינו חייב, דהו"ל כעובדא דגנאי דאיתיה בגיטין [י"ד ע"א], והוא דאיתברר בסהדי ואי לא לא.
